דּוּלִי הַדְּבִיבוֹן הַקָּטָן רָצָה לָלֶכֶת לַגַּן, מַמָּשׁ כְּמוֹ בּוּלִי אָחִיו. אֲבָל הוּא הָיָה עֲדַיִן צָעִיר מִדַּי, וְהָיָה עָלָיו לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת עִם אִמָּא דְּבִיבוֹנִית. בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רַב, הוּא רָאָה אֶת אָחִיו הַגָּדוֹל בּוּלִי הוֹלֵךְ לַגַּן וְעוֹשֶׂה שָׁם כָּל מִינֵי דְּבָרִים נְעִימִים וְנֶחְמָדִים עִם דְּבִיבוֹנִים קְטַנִּים אֲחֵרִים, אֲבָל הוּא עֲדַיִן לֹא הָיָה יָכוֹל לָלֶכֶת לַגַּן. אֲבָל דּוּלִי גָּדַל, וְהִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁבּוֹ הוּא סוֹף סוֹף הָיָה מוּכָן לָלֶכֶת לַגַּן. דּוּלִי חָשׁ כָּל כָּךְ גֵּאֶה וְשָׂמֵחַ, כִּי סוֹף סוֹף הוּא נַעֲשָׂה "דְּבִיבוֹן גַּן" אֲמִתִּי !
זֶהוּ סִפּוּר שֶׁיַּלְדֵיכֶם יֹאהֲבוּ וְיֵהָנוּ לְהַקְשִׁיב לוֹ שׁוּב וָשׁוּב, בִּמְיֻחָד הַצְּעִירִים שֶׁבָּהֶם, אֵלֶּה שֶׁזֶּה-עַתָּה נִכְנְסוּ לְגַן הַיְּלָדִים הַשָּׁנָה אוֹ עוֹמְדִים לָלֶכֶת לַגַּן בַּשָּׁנָה הַבָּאָה. הַסִּפּוּר יָכֹל לְסַיֵּעַ לָהֶם לָלֶכֶת לַגַּן בַּהֲנָאָה וְלָחוּשׁ גֵּאִים וּשְׂמֵחִים עַל כָּךְ. כְּמוֹ כֵן נוֹתֵן הַסִּפּוּר לַיֶּלֶד אוֹ לַיַּלְדָּה הַגְּדוֹלִים יוֹתֵר הַרְגָּשָׁה שֶׁמְּקוֹמָם הֶחָשׁוּב בַּמִּשְׁפָּחָה וּבַגַּן נִשְׁמַר, גַּם כַּאֲשֶׁר אֲחִיהֶם אוֹ אֲחוֹתָם הַקְּטַנִּים מַתְחִילִים אַף הֵם לָלֶכֶת לַגַּן.